לא מוכר לכולם.

וטוב שכך.

אך לצערנו בימנו הפרעות אכילה מסוג בולמיה מתחילות להיות נפוצות יותר ויותר.

❓מהי בולמיה?

בולימיה מאופיינת בהתקף זלילה של כמות גדולה של מזון בפרק־זמן קצוב (למשל שעה), שמסתיים לרוב בהתנהגות מרוקנת- בין היתר: הקאות, שימוש במשלשלים, צום ופעילות גופנית אינטנסיבית- כל זה כדי ״להיפטר״ מהמזון הנאכל.

** לא חייבת להופיע פעולה של ריקון- אבל אז יופיעו רגשות אשמה ובושה על התקף הזלילה.

❓האם כאשר מקיאים באמת ״נפטרים״ מכל האוכל?

לא.

וזאת הסיבה שלא תמיד בולמיות הן רזות/במשקל תקין.

וכאן אכניס את העובדה שלאכול מלא ולהקיא זה ממש לא הפתרון!!!

התקף זלילה הוא לא מצב תקין ולגיטימי שיש לעודד או להצדיק בעזרת הקאה.

❓האם להקיא זה מסוכן?

כן.

❓מהם הנזקים לגוף בהקאות?

פה אתעכב ואפרט…

⛔️נתחיל בפיזיולוגיה:

כאשר אנחנו אוכלים: האוכל עובר מהפה אל הושט ומשם אל הקיבה.

בקיבה יש לנו ph נמוך- בקיבה יש לנו חומצה שאמורה לנטרל חיידקים וכך לשמור על סביבה ניטרלית לפני שהאוכל מתעכל ונספג אל הגוף. בנוסף החומצה הזו עוזרת בעיכול המזון.

החומציות הזו מותאמת לקיבה אך לא אל הושט או אל הפה.

כאשר מקיאים והאוכל עולה מהקיבה לושט ולפה.

זה עלול לגרום ל:

1. פגמים בשיניים – בשל החומציות שבקיא העובר בפה. בטווח הארוך נראה שינים צהובות ואף רקובות.

 2-דלקת בושט בגלל החומציות שעולה מהקיבה ולא מותאמת אל הושט.

3- פצעים כואבים בפה ובגרון- גם בשל ההקאות החומציות וגם בשל תחיבת אצבעות או עצמים זרים על־מנת לעודד הקאה (תחיבת עצמים זרים מסוכנת במיוחד!! העצם הזר עלול להיתקע בגרון או אפילו להסתיים בחנק).

⛔️נפיחות של בלוטות־הרוק בשל ההקאות הרבות (זה נראה כמו "סנטר כפול").

⛔️כאשר אנחנו מקיאים האוכל לא נספג כמו שצריך וכתוצאה מכך יש דילול של ויטמינים ומינרלים בשל אי ספיגתם.

דבר שיכול להוביל ל:

1- אנמיה שעלולה להוביל לחולשה, עייפות, חוסר ריכוז..

2-אי־סדירות בקצב הלב בשל שינוי במאזן המינרלים והמלחים בגוף כתוצאה מההקאות.

 3- אי־סדירות או אובדן של המחזור החודשי.

4- נשירת שיער וציפורנים שבירות בשל אי ספיגת ויטמינים ומינרלים חיונים.

‎⛔️דלקת בקיבה- אכילה כמות עצומה של מזון באופן יומיומי מכאיבה לקיבה שלנו (שלא נועדה לעכל כל כך הרבה מזון) ויכולה ליצור דלקת בקיבה.

❓אפשר לחיות עם זה?

לא. הטיפול בבולימיה הוא דרך ארוכה, אבל חשוב להתמיד בו ולהאמין ביכולת שלך להתגבר על הבולימיה.

את יכולה להחזיר לעצמך את החיים שלך בחזרה!

מומלץ להיעזר בצוות רב־מקצועי הכולל טיפול עם פסיכולוג, לעיתים בשילוב פסיכיאטר וטיפול תרופתי וכמובן יעוץ דיאטני צמוד.